עע (ארצי) 348/06 האגודה למען שירותי בריאות הציבור נ' גילה אודסקי ואח'
_
בית הדין הארצי לעבודה
עע 000348/06
המערערת
האגודה למען שירותי בריאות הציבור (ע"ר)
המשיבים
גילה אודסקי ואח'
בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד, השופטת ורדה וירט-ליבנה
נציג עובדים, מר רן חרמש, נציג מעבידים, מר חיים קמיניץ
בשם המערערת - עו"ד גיא קדם
בשם המשיבים - עו"ד ערן אטלס
לפסק-דין בעבודה (2006-04-25): עב 4726/03 אודסקי גילה נ' האגודה למען שירותי בריאות שופטים: א. קציר עו"ד: אטלס, גיא קדם
פסק דין
השופט עמירם רבינוביץ
פתח דבר
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; עב 4724/03 עד עב 4755/06) אשר חייב את המערערת (להלן - האגודה) לשלם למשיבים פיצויים בגין אי קיום חוזה עבודה בתום לב ואי מתן הודעה מוקדמת.
הרקע העובדתי
2. האגודה היא עמותה פרטית שהוקמה על ידי משרד הבריאות בשנת 1972 על מנת לסייע לו בביצוע משימותיו.
3. החל משנת 1980 ועד לחודש אוגוסט 2003 ביצעה האגודה עבור המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) באמצעות אחיות בריאות הציבור שהעסיקה לשם כך בדיקות הערכות תלות. זאת, לשם בחינת זכאותם של מבוטחים לגימלת סיעוד ולגמלת שירותים מיוחדים. הבדיקות בוצעו בקרב קשישים, נכים, ואוכלוסיות עם צרכים מיוחדים באזור חיפה, הקריות, עכו והגליל המערבי.
4. לצורך ביצוע הערכות התלות הקימה האגודה 23 סניפים ברחבי הארץ, והעסיקה כ- 500 אחים ואחיות שביצעו את הערכות התלות עבור המוסד. כן העסיקה גם מפקחים שהיו בגדר מרכזים.
5. המשיבים בהליך זה הינם אחים ואחיות מוסמכים מתחום בריאות הציבור אשר הועסקו על ידי האגודה במשך תקופות ארוכות בביצוע הערכות תלות.
6. בין המשיבים לבין האגודה נחתמו חוזי העסקה והשכר שולם להם על פי מספר הערכות התלות שביצע כל עובד ועל פי התעריף שנקבע עבור כל סוג של הערכת תלות. כל אחד מהמשיבים נדרש לבצע לפחות עשר הערכות תלות מדי חודש בחודשו. בגין הערכות התלות שביצעו המשיבים קיבלה האגודה תשלומים מהמוסד. כל אחד מהמשיבים ביצע הערכות תלות בהתאם לדרישת האגודה. לכן, מספר הערכות התלות לא היה זהה בכל חודש בחודשו, וגם השכר שקיבלו המשיבים מדי חודש היה שונה.
7. האגודה נהגה להחתים את המשיבים על הסכמי עבודה, שהיו זהים, למעשה, לכל העובדים. ההסכם כלל "תניית גדרון" וכן אסר על העובדים לקשור קשרי
עבודה עם המדינה בקשר לביצוע עבודה של הערכות תלות. עוד נקבע בהסכם, כי אם יופר ישלמו המשיבים למערערת פיצוי בגובה 12 חודשי שכר.
8. מלכתחילה נעשתה ההתקשרות בין המוסד לבין האגודה ללא מכרז, מאחר שהמוסד קיבל פטור מעריכת מכרז. מערכת היחסים בין הצדדים עוגנה בהסכמים שונים שנחתמו לאורך השנים, כאשר ההסכם האחרון נחתם ביום 28.2.1994, ובמסגרתו נקבע תעריף בסיסי שישלם המוסד למערערת בגין כל הערכת תלות. התעריף עודכן מעת לעת על פי מנגנון שנקבע בסעיף 9 להסכם.
9. בחודש ינואר 2000 פנתה האגודה למוסד וביקשה לעדכן את תעריף בדיקות הערכות התלות שהיא מבצעת, אך נענתה בשלילה. כתוצאה מכך, נתגלע בין הצדדים סכסוך כספי, שהלך והחמיר עם הזמן.
10. בשנת 2002 הודיעה הנהלת המוסד למערערת על כוונתה לפרסם מכרז לביצוע שירותי הערכות תלות ולגיוס מעריכים עצמאיים. יוער, כי הסכסוך הכספי בין האגודה למוסד היה אחד הגורמים לכך. עוד יצויין, כי בעקבות סכסוך זה שלחה האגודה הודעה למוסד בהתאם לסעיף 16 להסכם החל על הצדדים בדבר ביטול ההסכם ביניהם. לטענת האגודה, ההודעה נשלחה למוסד ביום 5.9.2000, ואילו, לטענת המוסד, הודעת האגודה הגיעה אליו רק ביום 31.3.2003. ביטול ההסכם על ידי האגודה הביא לכך שהחל מחודש אוגוסט 2003 הפסיקה האגודה לספק שירותים של הערכות תלות למוסד.
11. בעקבות הודעת האגודה בדבר ביטול ההסכם, פנתה ביום 8.7.2003, מנהלת אגף הסיעוד של המוסד לוועדת המכרזים העליונה בבקשה לפטור את המוסד מחובת מכרז במסגרת הסדר ביניים. כן ביקש המוסד לאפשר לו לגייס מעריכים עצמאיים כדי לספק את שירותי הערכות התלות עד לפרסום המכרז והשלמת הליך ההתקשרות עם המעריכים שיבחרו במסגרתו. ביום 13.7.2003 נעתרה ועדת המכרזים העליונה לבקשת המוסד, והעניקה לו את הפטור המבוקש. זאת, לפי ההוראה הקבועה בתקנה 3(2) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג - 1993
המתירה מתן פטור ממכרז להתקשרות "הנדרשת בדחיפות למניעת נזק של ממש".
12. בד בבד עם מתן הפטור מעריכת מכרז הגישה האגודה תביעה כספית נגד המוסד לבית המשפט המחוזי בירושלים לתשלום סך של 15,223,716 ש"ח.
13. בעקבות קבלת הפטור מוועדת המכרזים העליונה, פרסם המוסד הצעה ל"התקשרות עם עובדים מקצועיים לביצוע הערכות תלות לזקנים מוגבלים", והחל להקים מערך עצמאי לביצוע הערכות התלות ולפיקוח עליהן.
14. לאחר מכן ביום 25.8.2003 פרסם המוסד שני מכרזים : האחד, עוסק בהזמנת הצעות ישירות מאחים ואחיות מוסמכים, מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים, לביצוע הערכות תלות בפעולות היום-יום לאנשים עם מוגבלות לצורך קביעת זכאות לגמלת סיעוד או גמלת נכות, והשני עוסק בהזמנת הצעות מאחים ואחיות מוסמכים לריכוז ופיקוח על ביצוע הערכות תלות לאנשים עם מוגבלות. בשני המכרזים נקבע מפורשות, כי תאגידים לא יוכלו להשתתף בו. זאת ועוד. בשני המכרזים צוין מפורשות, כי הסכמי ההתקשרות, שייחתמו יהיו ישירות עם המעריכים והמרכזים שייבחרו במכרז וכי היחסים בינם לבין המוסד יהיו יחסי קבלן עצמאי - מזמין, ולא יתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. עוד צויין, כי והשכר שישולם עבור כל הערכת תלות או שעת ייעוץ יהיה קבוע ואחיד.
15. ביום 2.9.2003 הגישה האגודה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עתמ 1182/03 [פורסם בנבו]), במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על ביטול שני המכרזים או לחלופין ליתן צו המורה למוסד לפרסם בהקדם מכרז לביצוע הערכות תלות שבו יוכלו לקחת חלק גם תאגידים. במקביל להגשת העתירה הגישה האגודה בקשה למתן צו ביניים, בה ביקשה כי בית המשפט יורה למוסד שלא להמשיך ולנהל את המכרזים אשר פורסמו על ידו, וכן כי יורה לו לחדול מכל פעולה שיש בה כדי לגרום למעבר של עובדי האגודה לשירות המוסד.
16. במהלך הדיון בעתירה ובבקשה לצו ביניים הוצא, בהסכמת הצדדים, צו ביניים האוסר על המוסד להמשיך ולנהל את המכרזים אשר פורסמו על ידו וזאת עד למתן פסק דין בעתירה.
17. לאחר הוצאת צו הביניים הגיש המוסד ביום 16.9.2003 בקשה לבית המשפט המחוזי, בה התבקש בית המשפט להורות למערערת להימנע מהפרעה והכשלת קיום הערכות תלות למבוטחים הזקוקים לסיעוד. הבסיס לבקשה היה מכתבים שנשלחו ממנהל האגודה לעובדיה, ובהם הזהירם לבל יתקשרו באופן ישיר עם המוסד לצורך ביצוע הערכות תלות ופיקוח עליהן. בבקשה נטען עוד כי צו הביניים התייחס אך ורק לאופן ניהול המכרזים, ולא לטיפול השוטף, כך שלא היה בו כדי למנוע מהמוסד לגייס מעריכים עצמאיים לביצוע הערכות התלות על ידו עד לפרסום תוצאות המכרזים.
18. ביום 22.9.2003 הגישה גם האגודה בקשה לבית המשפט למתן צו מניעה ובה עתרה כי המוסד ימנע מלהעסיק בביצוע הערכות תלות או בשירותים המנהליים הנלווים להם עובדים שלא הועסקו על ידו לפני יום 9.9.2003 - הוא יום הוצאת צו הביניים. זאת, בנימוק כי גיוס מעריכים ומרכזים נוספים על אלו שהיו במצבת כוח האדם של המוסד לפני יום 9.9.2003 יש בו כדי לייתר את המכרזים.
19. ביום 25.9.2003 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת האגודה והבהיר כי צו הביניים מתייחס אך ורק לפעולות הנוגעות לניהול המכרזים, וכי לא הוטלה בו הגבלה כלשהי על המוסד להמשיך ולגייס מעריכים נוספים לביצוע הערכות תלות נוספות עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי.
20. ביום 14.4.2004 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו בהליך, בו נדחתה עתירת האגודה לאסור על פרסום המכרזים ונקבע, כי המוסד רשאי לפרסם את המכרזים האמורים וכן לקבוע, כי מעריכי התלות יהיו בגדר עובדים עצמאיים ולא יתקיימו יחסי עובד מעביד בינם לבין המוסד. כן נדחתה הבקשה לחייב את המוסד לאפשר לתאגידים להשתתף במכרז, ונקבע כי המוסד רשאי להעדיף התקשרות ישירה עם מעריכי התלות, שיש לה יתרונות הן ברמה המקצועית והן ברמה הכלכלית, על פני התקשרות עקיפה באמצעות גוף מתווך.
21. כאמור לעיל, המשיבים הועסקו על ידי האגודה במשך תקופות ארוכות בביצוע הערכות תלות עבור המוסד ובהתאם לדרישותיו. אין חולק, כי במהלך חודש ספטמבר 2003 ולאור הפסקת ההתקשרות בין האגודה למוסד לא סיפקה האגודה עבודה למשיבים.
22. למרות הפסקת ההתקשרות בין המוסד למערערת, הודיעה האגודה לכל העובדים, בין באמצעות מכתב שנשלח ישירות לכתובתם הפרטית ובין באמצעות מכתב שנתלה על לוחות המודעות הציבוריים במקומות העבודה בהם עבדו המשיבים כי חל עליהם איסור לבצע הערכות תלות ישירות למוסד, תוך הצבת איום מפורש כי האגודה תתבע כל אחד מהמשיבים לתשלום סכום של 24,516.17 ש"ח - הוא הפיצוי המוסכם על פי ההסכם.
23. ביום 11.9.2003 שלחה האגודה מכתב נוסף לכל האחיות שביצעו הערכות תלות, ממנו ניתן להסיק כי האגודה השיגה הישגים משפטיים במאבקה מול המוסד, שאינו מסוגל לבצע את אלפי הערכת התלות לנזקקי לשירותיו. ביום 29.9.2003 נשלח מכתב נוסף שמוען אך ורק לאחיות מרכזות, בו הודתה האגודה כי תיאלץ לפטר חלק גדול מהאחיות המבצעות הערכות תלות, ואת האחיות המרכזות ומרכזות מינהליות. להלן תוכנו של המכתב:
"לכבוד
אחיות מרכזות ומרכזות מינהליות לחוקי סיעוד ונכות
הנדון: פעילות במסגרת חוקי סיעוד ונכות
בזמן הקרוב תקבלו מאיתנו הודעה על הפסקת העבודה במסגרת החוקים הנ"ל.
כידוע לכם יש לנו התדיינות משפטית עם המוסד לביטוח לאומי שעדין לא הכורע בבית המשפט וגם ניסיונות לפשרה ושיתוף פעולה עלו בתוהו.
יחד עם זאת אין באפשרותנו להמשיך ולהחזיק את התשתית המלאה כפי שעשינו עד כה בהעדר מקור הכנסות שוטף.
אנו מקווים שנוכל בעתיד להמשיך ולתרום בתחום זה.
במהלך החודש הקרוב כל עוד הינכן מועסקות על ידינו יתכן שתתבקשו לעזור בתחומים שונים הקשורים לתחום התמחותכן.
אנו מודים לכן על סבלנותכן והעזרה המורלית אותה קיבלנו מאיתכן ומקווים כי בעתיד נוכל לשתף פעולה בפרויקטים הקשורים לקידום בריאות האוכלוסייה בישראל".
24. ביום 1.10.2003 שלחה האגודה מכתבי הפסקת עבודה לכל האחיות שביצעו הערכות תלות, בו נכתבו הדברים הבאים : "כידוע לכם ניסיונותינו להגיע להסדר עם המוסד לביטוח לאומי לא עלו בהצלחה. עקב זאת יחסי העבודה בינינו מסתיימים ב- 31.10.2003. אנו מודים לכם על סבלנותכם ועל אחריותכם במהלך תקופה קשה זו. אציין כי מבחינתנו הנכם חופשיות לבצע עבודה בכל מקום בו תחפצו באופן מיידי. אנו מתכוונים להמשיך ולפעול בעתיד בתחום הנדון ונשמח אם תהיה לנו אפשרות לשתף עמם פעולה בעתיד".
25. רוב המשיבים החלו לעבוד במוסד. חלקם הגדול החל לבצע הערכות תלות כבר בחודש אוקטובר 2003. אחדים לא עברו לעבוד כלל במוסד, ואילו עובדת אחת החלה כבר בספטמבר 2003 לעבוד במוסד.
26. כפי שצויין לעיל, אף אחד מהמשיבים לא ביצע הערכות תלות במסגרת עבודתו אצל האגודה במהלך חודש ספטמבר 2003. המסקנה המתבקשת מבדיקת תלושי השכר של המשיבים לחודשים אוגוסט - ספטמבר 2003 היא כי כמות הערכות התלות שביצעו המשיבים במהלך חודש אוגוסט 2003 פחתה בצורה ניכרת או לחלוטין. כך לדוגמא המשיבה 1 ביצעה 29 הערכות תלות בחודש יולי 2003 לעומת 14 הערכות תלות בחודש אוגוסט 2003.
ההליכים בבית הדין האזורי
27. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הוחלט בהסכמת הצדדים, כי השאלות העובדתיות הנוגעות לענייננו בפסיקתו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך השאלה בה יש להכריע היא שאלה משפטית בלבד. לאור האמור, הוסכם כי הדיון יתברר בדרך של הגשת תצהירים לבית הדין, מבלי שהעדים יחקרו ולאחר מכן יוגשו סיכומים בכתב.
28. בית הדין האזורי לאחר שניתח את מכלול הראיות והטענות הגיע למסקנה כי: "אמנם כל התובעים [המשיבים בענייננו - ע.ר.] עובדים לפי כמות משתנה של הערכות תלות שביצעו כל חודש בחודשו, אך אין ספק בדבר, כי הם עבדו אצל הנתבעת [האגודה בענייננו - ע.ר.] לאורך שנים רבות יחסית, לפחות חלק גדול מהתובעים, ומחובת הנתבעת היה להודיע להם מיד על הפסקת העבודה אצלה כשהסכסוך כבר הגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים ולא להוציא מכתבי איום לאחים ולאחיות לבל ייצרו קשר מקצועי עם המל"ל ויעבדו אצלו. בכך נהגה הנתבעת בחוסר תום לב כלפי התובעים ששירתו אותה בנאמנות במשך תקופה ארוכה, כשידעה כי אין בכוחה לספק להם עבודה כלשהי באותו מועד...על כן כל אחד מהתובעים זכאי לפיצוי כספי, עפ"י חישוב פרטני-אישי בגין הפסדי השכר שנגרמו לו מההתנהגות שלא בתום -לב של הנתבעת כלפיו. כמו-כן מחובתה של הנתבעת היה לתת להם הודעה מוקדמת של חודש ימים עפ"י ממוצע השכר של שנת העבודה האחרונה, בהתאם לחודשי העבודה בפועל".
29. בעת קביעת גובה הפיצוי שעל האגודה לשלם למשיבים בגין הפסדי ההשתכרות שנגרמו להם עקב חוסר תום הלב בו נקטה האגודה, ערך בית הדין האזורי חישוב פרטני לגבי כל אחד ואחד מהמשיבים. חישוב זה נגזר מחישוב מספר הערכות הממוצע בחודשים אוגוסט 2002 - יולי 2003 וכפועל יוצא מכך חישוב השכר הממוצע בגין חודשים אלו. התוצאה שנתקבלה לגבי כל אחד מהמשיבים נקבעה על ידי בית הדין כמשכורת הקובעת לצורך השלמת השכר בגין חודשים אוגוסט- ספטמבר 2003, וכן לעניין דמי ההודעה המוקדמת במהלך חודש אוקטובר 2003, בו שהו המשיבים בהודעה מוקדמת אך לא נתנה להם כל תמורה כספית, שכן במועד זה לא ערכו הערכות תלות.
טענות הצדדים בערעור
30. האגודה טענה בתמצית טענות אלה: מתכונת העבודה הנהוגה אצלה במשך שנים ארוכות ביחס למבצעי הערכות תלות ובהם המשיבים היא עבודה לפי הצורך ובהיקף משתנה; לכל אורך עבודתם של המשיבים, כשלא היה צורך, לא בצעו הערכות תלות ולא קיבלו שכר; כך היה גם המצב במהלך החודשים אוגוסט - ספטמבר 2003, ולכן אין לשלם למשיבים הפסדי שכר כלשהם עבור חודשים אלו; אין לשלם למשיבים תמורת הודעה המוקדמת בחודש אוקטובר, כיוון שלא התקיימו הערכות תלות בחודש זה; לאור קביעת בית הדין האזורי, לפיה רוב המשיבים עשו את הערכות התלות כעבודה נוספת על עבודתם העיקרית במקום אחר כאחיות בריאות הציבור, ובתקופת ההודעה המוקדמת לא נותרו חסרי מקורות הכנסה אלא המשיכו להתפרנס כרגיל, אין בנסיבות אלה כל הצדקה לתשלום דמי הודעה מוקדמת; המשיבים פעלו בחוסר תום לב בכך, שבעודם עובדי האגודה, ובידעם כי האגודה עושה כל מאמץ לשוב ולבצע את הערכות התלות עבור המוסד באמצעותם - ביקשו להתקשר עם המוסד ישירות לצורך בצוע אותן הערכות תלות, והפרו בכך את חוזה העבודה עמה. בנסיבות אלו, אין הם זכאים לתשלום בגין הודעה מוקדמת; האגודה לא יכלה לפטר את המשיבים בעודה מנהלת הליכים משפטיים כנגד המוסד, שכן אילו הייתה מפטרת את המשיבים, כיצד הייתה יכולה לטעון בפני בית המשפט לעניינים מנהליים - כפי שטענה- כי יש לה את היכולת והתשתית המתאימה לביצוע הערכות התלות לצורך השתתפות במכרזים שפרסם המוסד.
31. המשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי וטענו בתמצית טענות אלה: בחודשים אוגוסט- ספטמבר 2003 הפסיקה האגודה לחלוטין לספק למשיבים עבודה, כאשר ידעה כי קיים ספק ממשי לגבי יכולתה לשוב ולספק עבודה למשיבים; האגודה מנעה מהם לממש את זכותם החוקתית לעבוד ולעסוק באופן חופשי במקצועם בעבודה החלופית שהוצעה להם על ידי המוסד וזאת בחוסר תום לב מובהק, באמצעות איומים, מצגי שווא והבטחות ריקות מתוכן בדבר חידוש הקשר בין האגודה למוסד; כתוצאה מהאיומים של האגודה וההסתמכות על מצגי השווא נגרם למשיבים הפסד השתכרות, ולכן בדין פסק בית הדין האזורי כי האגודה צריכה לפצותם על כך; האגודה הפרה את ההתחייבות החוזית, לספק להם עבודה כפי שסיפקה להם באופן רצוף וקבוע במשך שנים. התחייבות זו נוצרה ונקלטה להסכמי ההעסקה של המשיבים כתנאי מכללא מכוח התנהגות הצדדים לאורך תקופה ארוכה וממושכת,ומכאן מקור זכותם לפיצוי; הזכות לתשלום דמי הודעה מוקדמת הינה זכות המעוגנת בחוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן- חוק הודעה מוקדמת), ולפיכך חלה על האגודה החובה להעניק להם זכות זאת, ללא כל קשר לשאלה, האם הייתה למשיבים הכנסה נוספת באותה עת.
דיון והכרעה
32. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להידחות הן מטעמיו של בית הדין האזורי והן מטעמים כפי שנפרט להלן.
33. המשיבים עבדו אצל האגודה ברציפות במשך תקופות זמן ארוכות. בתקופות אלה ספקה להם האגודה מידי חודש בחודשו ביצוע הערכות תלות על פי בקשתם. האגודה בעצמה, מתוך שיקוליה שלה, החליטה לבטל את ההסכם שהיה לה עם המוסד, ובכך הביאה את עצמה למצב בו לא תוכל עוד לספק למשיבים עבודה.
34. האגודה פנתה במכתבים אל המשיבים, בהם נקטה מחד לשון איום בדבר חיובם בתשלום פיצויים מוסכמים ובתשלום נזקים נוספים שיגרמו לה כתוצאה ממעבר המשיבים לביצוע הערכות תלות ישירות עבור המוסד, ומאידך הציגה בפניהם מצג שווא, לפיו הסכם ההתקשרות בינה לבין המוסד עומד להתחדש, והיא תוכל להמשיך ולספק למשיבים עבודה. במצב דברים זה לא נותרה בידי המשיבים ברירה אלא להמשיך ולעבוד אצל האגודה. המשיבים היו מוכנים ומזומנים להמשיך ולעבוד אצל האגודה, כפי שהיו רגילים, אך האגודה היא זאת שהקטינה למשיבים את מספר הערכות התלות לביצוע בחודש אוגוסט 2003, ובחודש ספטמבר 2003 לא סיפקה למשיבים כלל הערכות תלות לביצוע.
35. בנסיבות אלה, אכן צודקים המשיבים בטענתם, כי האגודה הפרה את ההתחייבות החוזית, לספק להם עבודה כפי שסיפקה להם באופן רצוף וקבוע במשך שנים. התחייבות זו נוצרה ונקלטה להסכמי ההעסקה של המשיבים כתנאי מכללא מכוח התנהגות הצדדים לאורך תקופה ארוכה וממושכת. משלא ספקה האגודה למשיבים את כמות העבודה שנהג לספק להם במשך השנים למרות רצונם לבצעה, הפרה בכך את ההסכמים עימם והיא חייבת לפצותם בגובה הפסד שכרם, כפי שפסק בית הדין האזורי (וראו לעניין זה: דב"ע מז/10-3 זכריה טרוסט ואח' - מדינת ישראל פד"ע יח' 442 ,446 ; דב"ע מז/154-3 תמר מדמוני - המועצה המקומית נתיבות פד"ע כ' 144, 149 ע"א 3437/93 אגד,אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח' נ' יואל אדלר פ"ד נד(1) 817 ,836 - 837).
36. הפרת ההסכמים באה לידי ביטוי משמעותי במיוחד בכך, שבזמן שהאגודה לא ספקה למשיבים כל עבודה, מנעה מהם בחוסר תום לב לממש את זכותם לעבוד ולעסוק באופן חופשי במקצועם ולפרנסתם בעבודה חלופית שעמדה לרשותם באותה העת תוך פגיעה בזכויות יסוד של המשיבים. כל זאת בנסיבות בהן ידעה האגודה , או לכל הפחות הייתה יכולה וצריכה לדעת, כי קיים ספק אם יהיה ביכולתה לחדש את הספקת העבודה.
37. טענתה של האגודה, כי הייתה חייבת להמשיך ולהעסיק המשיבים, לצורך ההליך המשפטי אותו ניהלה כנגד המוסד בבית המשפט לענייני מנהליים, לא רק שלא פועלת לטובת האגודה, נהפוך הוא, העובדה שהאגודה מבקשת להציג את המשיבים כעובדיה לצורך מימוש רצונה להשתתף במכרזי המוסד, מטילה על האגודה את החובה להמשיך ולספק להם עבודה כפי שהיו רגילים. משראתה האגודה כי היא אינה יכולה לספק למשיבים את העבודה,ועדיין בקשה להמשיך ולהעסיקם מסיבותיה שלה, היה עליה להמשיך ולשלם להם שכר גם ללא ביצוע העבודה בפועל.
38. גם טיעון האגודה לגבי שלילת חובתה למתן הודעה מוקדמת אין בה כל ממש. תשלום דמי הודעה מוקדמת נקבע על ידי המחוקק בחוק הודעה מוקדמת, ולא מצאנו כל עילה בטענות האגודה המצדיקה שלילת מתן הודעה מוקדמת זו ותשלום תמורת הודעה מוקדמת. לא למותר לציין, כי על פי פסיקת בית דין זה "ככלל אין העובד חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו בגין אי מתן ההודעה המוקדמת; במלים אחרות - גם אם החל העובד לעבוד במקום עבודה אחר למחרת פיטוריו והשתכר במקום עבודתו החדש סכום העולה על זה אותו השתכר במקום שהפר את ההסכם - יהיה זכאי לפיצוי על הפרת חוזה, דהיינו הפרת החובה ליתן הודעה מוקדמת, בגובה השכר אותו הפסיד" (דב"ע מח/22-3 טלמיר אלקטרוניקה-שמואל יפה פד"ע כ' 107, 112). הדברים נכונים בבחינת קל וחומר במקרה זה.
39. סוף דבר - מכל הטעמים דלעיל הערעור נדחה. האגודה תשלם למשיבים ביחד תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שכר טרחת עורך דין בסך 7500 ש"ח. לא ישולם הסכום האמור תוך 30 יום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום המצאת פסק הדין למערערת ועד התשלום בפועל.
ניתן היום כט' בשבט תשס"ח (5 פברואר 2008) בהעדר הצדדים.
השופטת ורדה וירט-ליבנה
השופטת נילי ארד
השופט עמירם רבינוביץ
_
בית הדין הארצי לעבודה
עע 000348/06
המערערת
האגודה למען שירותי בריאות הציבור (ע"ר)
המשיבים
גילה אודסקי ואח'
בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד, השופטת ורדה וירט-ליבנה
נציג עובדים, מר רן חרמש, נציג מעבידים, מר חיים קמיניץ
בשם המערערת - עו"ד גיא קדם
בשם המשיבים - עו"ד ערן אטלס
לפסק-דין בעבודה (2006-04-25): עב 4726/03 אודסקי גילה נ' האגודה למען שירותי בריאות שופטים: א. קציר עו"ד: אטלס, גיא קדם
פסק דין
השופט עמירם רבינוביץ
פתח דבר
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; עב 4724/03 עד עב 4755/06) אשר חייב את המערערת (להלן - האגודה) לשלם למשיבים פיצויים בגין אי קיום חוזה עבודה בתום לב ואי מתן הודעה מוקדמת.
הרקע העובדתי
2. האגודה היא עמותה פרטית שהוקמה על ידי משרד הבריאות בשנת 1972 על מנת לסייע לו בביצוע משימותיו.
3. החל משנת 1980 ועד לחודש אוגוסט 2003 ביצעה האגודה עבור המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) באמצעות אחיות בריאות הציבור שהעסיקה לשם כך בדיקות הערכות תלות. זאת, לשם בחינת זכאותם של מבוטחים לגימלת סיעוד ולגמלת שירותים מיוחדים. הבדיקות בוצעו בקרב קשישים, נכים, ואוכלוסיות עם צרכים מיוחדים באזור חיפה, הקריות, עכו והגליל המערבי.
4. לצורך ביצוע הערכות התלות הקימה האגודה 23 סניפים ברחבי הארץ, והעסיקה כ- 500 אחים ואחיות שביצעו את הערכות התלות עבור המוסד. כן העסיקה גם מפקחים שהיו בגדר מרכזים.
5. המשיבים בהליך זה הינם אחים ואחיות מוסמכים מתחום בריאות הציבור אשר הועסקו על ידי האגודה במשך תקופות ארוכות בביצוע הערכות תלות.
6. בין המשיבים לבין האגודה נחתמו חוזי העסקה והשכר שולם להם על פי מספר הערכות התלות שביצע כל עובד ועל פי התעריף שנקבע עבור כל סוג של הערכת תלות. כל אחד מהמשיבים נדרש לבצע לפחות עשר הערכות תלות מדי חודש בחודשו. בגין הערכות התלות שביצעו המשיבים קיבלה האגודה תשלומים מהמוסד. כל אחד מהמשיבים ביצע הערכות תלות בהתאם לדרישת האגודה. לכן, מספר הערכות התלות לא היה זהה בכל חודש בחודשו, וגם השכר שקיבלו המשיבים מדי חודש היה שונה.
7. האגודה נהגה להחתים את המשיבים על הסכמי עבודה, שהיו זהים, למעשה, לכל העובדים. ההסכם כלל "תניית גדרון" וכן אסר על העובדים לקשור קשרי
עבודה עם המדינה בקשר לביצוע עבודה של הערכות תלות. עוד נקבע בהסכם, כי אם יופר ישלמו המשיבים למערערת פיצוי בגובה 12 חודשי שכר.
8. מלכתחילה נעשתה ההתקשרות בין המוסד לבין האגודה ללא מכרז, מאחר שהמוסד קיבל פטור מעריכת מכרז. מערכת היחסים בין הצדדים עוגנה בהסכמים שונים שנחתמו לאורך השנים, כאשר ההסכם האחרון נחתם ביום 28.2.1994, ובמסגרתו נקבע תעריף בסיסי שישלם המוסד למערערת בגין כל הערכת תלות. התעריף עודכן מעת לעת על פי מנגנון שנקבע בסעיף 9 להסכם.
9. בחודש ינואר 2000 פנתה האגודה למוסד וביקשה לעדכן את תעריף בדיקות הערכות התלות שהיא מבצעת, אך נענתה בשלילה. כתוצאה מכך, נתגלע בין הצדדים סכסוך כספי, שהלך והחמיר עם הזמן.
10. בשנת 2002 הודיעה הנהלת המוסד למערערת על כוונתה לפרסם מכרז לביצוע שירותי הערכות תלות ולגיוס מעריכים עצמאיים. יוער, כי הסכסוך הכספי בין האגודה למוסד היה אחד הגורמים לכך. עוד יצויין, כי בעקבות סכסוך זה שלחה האגודה הודעה למוסד בהתאם לסעיף 16 להסכם החל על הצדדים בדבר ביטול ההסכם ביניהם. לטענת האגודה, ההודעה נשלחה למוסד ביום 5.9.2000, ואילו, לטענת המוסד, הודעת האגודה הגיעה אליו רק ביום 31.3.2003. ביטול ההסכם על ידי האגודה הביא לכך שהחל מחודש אוגוסט 2003 הפסיקה האגודה לספק שירותים של הערכות תלות למוסד.
11. בעקבות הודעת האגודה בדבר ביטול ההסכם, פנתה ביום 8.7.2003, מנהלת אגף הסיעוד של המוסד לוועדת המכרזים העליונה בבקשה לפטור את המוסד מחובת מכרז במסגרת הסדר ביניים. כן ביקש המוסד לאפשר לו לגייס מעריכים עצמאיים כדי לספק את שירותי הערכות התלות עד לפרסום המכרז והשלמת הליך ההתקשרות עם המעריכים שיבחרו במסגרתו. ביום 13.7.2003 נעתרה ועדת המכרזים העליונה לבקשת המוסד, והעניקה לו את הפטור המבוקש. זאת, לפי ההוראה הקבועה בתקנה 3(2) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג - 1993
המתירה מתן פטור ממכרז להתקשרות "הנדרשת בדחיפות למניעת נזק של ממש".
12. בד בבד עם מתן הפטור מעריכת מכרז הגישה האגודה תביעה כספית נגד המוסד לבית המשפט המחוזי בירושלים לתשלום סך של 15,223,716 ש"ח.
13. בעקבות קבלת הפטור מוועדת המכרזים העליונה, פרסם המוסד הצעה ל"התקשרות עם עובדים מקצועיים לביצוע הערכות תלות לזקנים מוגבלים", והחל להקים מערך עצמאי לביצוע הערכות התלות ולפיקוח עליהן.
14. לאחר מכן ביום 25.8.2003 פרסם המוסד שני מכרזים : האחד, עוסק בהזמנת הצעות ישירות מאחים ואחיות מוסמכים, מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים, לביצוע הערכות תלות בפעולות היום-יום לאנשים עם מוגבלות לצורך קביעת זכאות לגמלת סיעוד או גמלת נכות, והשני עוסק בהזמנת הצעות מאחים ואחיות מוסמכים לריכוז ופיקוח על ביצוע הערכות תלות לאנשים עם מוגבלות. בשני המכרזים נקבע מפורשות, כי תאגידים לא יוכלו להשתתף בו. זאת ועוד. בשני המכרזים צוין מפורשות, כי הסכמי ההתקשרות, שייחתמו יהיו ישירות עם המעריכים והמרכזים שייבחרו במכרז וכי היחסים בינם לבין המוסד יהיו יחסי קבלן עצמאי - מזמין, ולא יתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. עוד צויין, כי והשכר שישולם עבור כל הערכת תלות או שעת ייעוץ יהיה קבוע ואחיד.
15. ביום 2.9.2003 הגישה האגודה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עתמ 1182/03 [פורסם בנבו]), במסגרתה התבקש בית המשפט להורות על ביטול שני המכרזים או לחלופין ליתן צו המורה למוסד לפרסם בהקדם מכרז לביצוע הערכות תלות שבו יוכלו לקחת חלק גם תאגידים. במקביל להגשת העתירה הגישה האגודה בקשה למתן צו ביניים, בה ביקשה כי בית המשפט יורה למוסד שלא להמשיך ולנהל את המכרזים אשר פורסמו על ידו, וכן כי יורה לו לחדול מכל פעולה שיש בה כדי לגרום למעבר של עובדי האגודה לשירות המוסד.
16. במהלך הדיון בעתירה ובבקשה לצו ביניים הוצא, בהסכמת הצדדים, צו ביניים האוסר על המוסד להמשיך ולנהל את המכרזים אשר פורסמו על ידו וזאת עד למתן פסק דין בעתירה.
17. לאחר הוצאת צו הביניים הגיש המוסד ביום 16.9.2003 בקשה לבית המשפט המחוזי, בה התבקש בית המשפט להורות למערערת להימנע מהפרעה והכשלת קיום הערכות תלות למבוטחים הזקוקים לסיעוד. הבסיס לבקשה היה מכתבים שנשלחו ממנהל האגודה לעובדיה, ובהם הזהירם לבל יתקשרו באופן ישיר עם המוסד לצורך ביצוע הערכות תלות ופיקוח עליהן. בבקשה נטען עוד כי צו הביניים התייחס אך ורק לאופן ניהול המכרזים, ולא לטיפול השוטף, כך שלא היה בו כדי למנוע מהמוסד לגייס מעריכים עצמאיים לביצוע הערכות התלות על ידו עד לפרסום תוצאות המכרזים.
18. ביום 22.9.2003 הגישה גם האגודה בקשה לבית המשפט למתן צו מניעה ובה עתרה כי המוסד ימנע מלהעסיק בביצוע הערכות תלות או בשירותים המנהליים הנלווים להם עובדים שלא הועסקו על ידו לפני יום 9.9.2003 - הוא יום הוצאת צו הביניים. זאת, בנימוק כי גיוס מעריכים ומרכזים נוספים על אלו שהיו במצבת כוח האדם של המוסד לפני יום 9.9.2003 יש בו כדי לייתר את המכרזים.
19. ביום 25.9.2003 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת האגודה והבהיר כי צו הביניים מתייחס אך ורק לפעולות הנוגעות לניהול המכרזים, וכי לא הוטלה בו הגבלה כלשהי על המוסד להמשיך ולגייס מעריכים נוספים לביצוע הערכות תלות נוספות עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי.
20. ביום 14.4.2004 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו בהליך, בו נדחתה עתירת האגודה לאסור על פרסום המכרזים ונקבע, כי המוסד רשאי לפרסם את המכרזים האמורים וכן לקבוע, כי מעריכי התלות יהיו בגדר עובדים עצמאיים ולא יתקיימו יחסי עובד מעביד בינם לבין המוסד. כן נדחתה הבקשה לחייב את המוסד לאפשר לתאגידים להשתתף במכרז, ונקבע כי המוסד רשאי להעדיף התקשרות ישירה עם מעריכי התלות, שיש לה יתרונות הן ברמה המקצועית והן ברמה הכלכלית, על פני התקשרות עקיפה באמצעות גוף מתווך.
21. כאמור לעיל, המשיבים הועסקו על ידי האגודה במשך תקופות ארוכות בביצוע הערכות תלות עבור המוסד ובהתאם לדרישותיו. אין חולק, כי במהלך חודש ספטמבר 2003 ולאור הפסקת ההתקשרות בין האגודה למוסד לא סיפקה האגודה עבודה למשיבים.
22. למרות הפסקת ההתקשרות בין המוסד למערערת, הודיעה האגודה לכל העובדים, בין באמצעות מכתב שנשלח ישירות לכתובתם הפרטית ובין באמצעות מכתב שנתלה על לוחות המודעות הציבוריים במקומות העבודה בהם עבדו המשיבים כי חל עליהם איסור לבצע הערכות תלות ישירות למוסד, תוך הצבת איום מפורש כי האגודה תתבע כל אחד מהמשיבים לתשלום סכום של 24,516.17 ש"ח - הוא הפיצוי המוסכם על פי ההסכם.
23. ביום 11.9.2003 שלחה האגודה מכתב נוסף לכל האחיות שביצעו הערכות תלות, ממנו ניתן להסיק כי האגודה השיגה הישגים משפטיים במאבקה מול המוסד, שאינו מסוגל לבצע את אלפי הערכת התלות לנזקקי לשירותיו. ביום 29.9.2003 נשלח מכתב נוסף שמוען אך ורק לאחיות מרכזות, בו הודתה האגודה כי תיאלץ לפטר חלק גדול מהאחיות המבצעות הערכות תלות, ואת האחיות המרכזות ומרכזות מינהליות. להלן תוכנו של המכתב:
"לכבוד
אחיות מרכזות ומרכזות מינהליות לחוקי סיעוד ונכות
הנדון: פעילות במסגרת חוקי סיעוד ונכות
בזמן הקרוב תקבלו מאיתנו הודעה על הפסקת העבודה במסגרת החוקים הנ"ל.
כידוע לכם יש לנו התדיינות משפטית עם המוסד לביטוח לאומי שעדין לא הכורע בבית המשפט וגם ניסיונות לפשרה ושיתוף פעולה עלו בתוהו.
יחד עם זאת אין באפשרותנו להמשיך ולהחזיק את התשתית המלאה כפי שעשינו עד כה בהעדר מקור הכנסות שוטף.
אנו מקווים שנוכל בעתיד להמשיך ולתרום בתחום זה.
במהלך החודש הקרוב כל עוד הינכן מועסקות על ידינו יתכן שתתבקשו לעזור בתחומים שונים הקשורים לתחום התמחותכן.
אנו מודים לכן על סבלנותכן והעזרה המורלית אותה קיבלנו מאיתכן ומקווים כי בעתיד נוכל לשתף פעולה בפרויקטים הקשורים לקידום בריאות האוכלוסייה בישראל".
24. ביום 1.10.2003 שלחה האגודה מכתבי הפסקת עבודה לכל האחיות שביצעו הערכות תלות, בו נכתבו הדברים הבאים : "כידוע לכם ניסיונותינו להגיע להסדר עם המוסד לביטוח לאומי לא עלו בהצלחה. עקב זאת יחסי העבודה בינינו מסתיימים ב- 31.10.2003. אנו מודים לכם על סבלנותכם ועל אחריותכם במהלך תקופה קשה זו. אציין כי מבחינתנו הנכם חופשיות לבצע עבודה בכל מקום בו תחפצו באופן מיידי. אנו מתכוונים להמשיך ולפעול בעתיד בתחום הנדון ונשמח אם תהיה לנו אפשרות לשתף עמם פעולה בעתיד".
25. רוב המשיבים החלו לעבוד במוסד. חלקם הגדול החל לבצע הערכות תלות כבר בחודש אוקטובר 2003. אחדים לא עברו לעבוד כלל במוסד, ואילו עובדת אחת החלה כבר בספטמבר 2003 לעבוד במוסד.
26. כפי שצויין לעיל, אף אחד מהמשיבים לא ביצע הערכות תלות במסגרת עבודתו אצל האגודה במהלך חודש ספטמבר 2003. המסקנה המתבקשת מבדיקת תלושי השכר של המשיבים לחודשים אוגוסט - ספטמבר 2003 היא כי כמות הערכות התלות שביצעו המשיבים במהלך חודש אוגוסט 2003 פחתה בצורה ניכרת או לחלוטין. כך לדוגמא המשיבה 1 ביצעה 29 הערכות תלות בחודש יולי 2003 לעומת 14 הערכות תלות בחודש אוגוסט 2003.
ההליכים בבית הדין האזורי
27. במהלך הדיון בבית הדין האזורי הוחלט בהסכמת הצדדים, כי השאלות העובדתיות הנוגעות לענייננו בפסיקתו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך השאלה בה יש להכריע היא שאלה משפטית בלבד. לאור האמור, הוסכם כי הדיון יתברר בדרך של הגשת תצהירים לבית הדין, מבלי שהעדים יחקרו ולאחר מכן יוגשו סיכומים בכתב.
28. בית הדין האזורי לאחר שניתח את מכלול הראיות והטענות הגיע למסקנה כי: "אמנם כל התובעים [המשיבים בענייננו - ע.ר.] עובדים לפי כמות משתנה של הערכות תלות שביצעו כל חודש בחודשו, אך אין ספק בדבר, כי הם עבדו אצל הנתבעת [האגודה בענייננו - ע.ר.] לאורך שנים רבות יחסית, לפחות חלק גדול מהתובעים, ומחובת הנתבעת היה להודיע להם מיד על הפסקת העבודה אצלה כשהסכסוך כבר הגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים ולא להוציא מכתבי איום לאחים ולאחיות לבל ייצרו קשר מקצועי עם המל"ל ויעבדו אצלו. בכך נהגה הנתבעת בחוסר תום לב כלפי התובעים ששירתו אותה בנאמנות במשך תקופה ארוכה, כשידעה כי אין בכוחה לספק להם עבודה כלשהי באותו מועד...על כן כל אחד מהתובעים זכאי לפיצוי כספי, עפ"י חישוב פרטני-אישי בגין הפסדי השכר שנגרמו לו מההתנהגות שלא בתום -לב של הנתבעת כלפיו. כמו-כן מחובתה של הנתבעת היה לתת להם הודעה מוקדמת של חודש ימים עפ"י ממוצע השכר של שנת העבודה האחרונה, בהתאם לחודשי העבודה בפועל".
29. בעת קביעת גובה הפיצוי שעל האגודה לשלם למשיבים בגין הפסדי ההשתכרות שנגרמו להם עקב חוסר תום הלב בו נקטה האגודה, ערך בית הדין האזורי חישוב פרטני לגבי כל אחד ואחד מהמשיבים. חישוב זה נגזר מחישוב מספר הערכות הממוצע בחודשים אוגוסט 2002 - יולי 2003 וכפועל יוצא מכך חישוב השכר הממוצע בגין חודשים אלו. התוצאה שנתקבלה לגבי כל אחד מהמשיבים נקבעה על ידי בית הדין כמשכורת הקובעת לצורך השלמת השכר בגין חודשים אוגוסט- ספטמבר 2003, וכן לעניין דמי ההודעה המוקדמת במהלך חודש אוקטובר 2003, בו שהו המשיבים בהודעה מוקדמת אך לא נתנה להם כל תמורה כספית, שכן במועד זה לא ערכו הערכות תלות.
טענות הצדדים בערעור
30. האגודה טענה בתמצית טענות אלה: מתכונת העבודה הנהוגה אצלה במשך שנים ארוכות ביחס למבצעי הערכות תלות ובהם המשיבים היא עבודה לפי הצורך ובהיקף משתנה; לכל אורך עבודתם של המשיבים, כשלא היה צורך, לא בצעו הערכות תלות ולא קיבלו שכר; כך היה גם המצב במהלך החודשים אוגוסט - ספטמבר 2003, ולכן אין לשלם למשיבים הפסדי שכר כלשהם עבור חודשים אלו; אין לשלם למשיבים תמורת הודעה המוקדמת בחודש אוקטובר, כיוון שלא התקיימו הערכות תלות בחודש זה; לאור קביעת בית הדין האזורי, לפיה רוב המשיבים עשו את הערכות התלות כעבודה נוספת על עבודתם העיקרית במקום אחר כאחיות בריאות הציבור, ובתקופת ההודעה המוקדמת לא נותרו חסרי מקורות הכנסה אלא המשיכו להתפרנס כרגיל, אין בנסיבות אלה כל הצדקה לתשלום דמי הודעה מוקדמת; המשיבים פעלו בחוסר תום לב בכך, שבעודם עובדי האגודה, ובידעם כי האגודה עושה כל מאמץ לשוב ולבצע את הערכות התלות עבור המוסד באמצעותם - ביקשו להתקשר עם המוסד ישירות לצורך בצוע אותן הערכות תלות, והפרו בכך את חוזה העבודה עמה. בנסיבות אלו, אין הם זכאים לתשלום בגין הודעה מוקדמת; האגודה לא יכלה לפטר את המשיבים בעודה מנהלת הליכים משפטיים כנגד המוסד, שכן אילו הייתה מפטרת את המשיבים, כיצד הייתה יכולה לטעון בפני בית המשפט לעניינים מנהליים - כפי שטענה- כי יש לה את היכולת והתשתית המתאימה לביצוע הערכות התלות לצורך השתתפות במכרזים שפרסם המוסד.
31. המשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי וטענו בתמצית טענות אלה: בחודשים אוגוסט- ספטמבר 2003 הפסיקה האגודה לחלוטין לספק למשיבים עבודה, כאשר ידעה כי קיים ספק ממשי לגבי יכולתה לשוב ולספק עבודה למשיבים; האגודה מנעה מהם לממש את זכותם החוקתית לעבוד ולעסוק באופן חופשי במקצועם בעבודה החלופית שהוצעה להם על ידי המוסד וזאת בחוסר תום לב מובהק, באמצעות איומים, מצגי שווא והבטחות ריקות מתוכן בדבר חידוש הקשר בין האגודה למוסד; כתוצאה מהאיומים של האגודה וההסתמכות על מצגי השווא נגרם למשיבים הפסד השתכרות, ולכן בדין פסק בית הדין האזורי כי האגודה צריכה לפצותם על כך; האגודה הפרה את ההתחייבות החוזית, לספק להם עבודה כפי שסיפקה להם באופן רצוף וקבוע במשך שנים. התחייבות זו נוצרה ונקלטה להסכמי ההעסקה של המשיבים כתנאי מכללא מכוח התנהגות הצדדים לאורך תקופה ארוכה וממושכת,ומכאן מקור זכותם לפיצוי; הזכות לתשלום דמי הודעה מוקדמת הינה זכות המעוגנת בחוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן- חוק הודעה מוקדמת), ולפיכך חלה על האגודה החובה להעניק להם זכות זאת, ללא כל קשר לשאלה, האם הייתה למשיבים הכנסה נוספת באותה עת.
דיון והכרעה
32. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין הערעור להידחות הן מטעמיו של בית הדין האזורי והן מטעמים כפי שנפרט להלן.
33. המשיבים עבדו אצל האגודה ברציפות במשך תקופות זמן ארוכות. בתקופות אלה ספקה להם האגודה מידי חודש בחודשו ביצוע הערכות תלות על פי בקשתם. האגודה בעצמה, מתוך שיקוליה שלה, החליטה לבטל את ההסכם שהיה לה עם המוסד, ובכך הביאה את עצמה למצב בו לא תוכל עוד לספק למשיבים עבודה.
34. האגודה פנתה במכתבים אל המשיבים, בהם נקטה מחד לשון איום בדבר חיובם בתשלום פיצויים מוסכמים ובתשלום נזקים נוספים שיגרמו לה כתוצאה ממעבר המשיבים לביצוע הערכות תלות ישירות עבור המוסד, ומאידך הציגה בפניהם מצג שווא, לפיו הסכם ההתקשרות בינה לבין המוסד עומד להתחדש, והיא תוכל להמשיך ולספק למשיבים עבודה. במצב דברים זה לא נותרה בידי המשיבים ברירה אלא להמשיך ולעבוד אצל האגודה. המשיבים היו מוכנים ומזומנים להמשיך ולעבוד אצל האגודה, כפי שהיו רגילים, אך האגודה היא זאת שהקטינה למשיבים את מספר הערכות התלות לביצוע בחודש אוגוסט 2003, ובחודש ספטמבר 2003 לא סיפקה למשיבים כלל הערכות תלות לביצוע.
35. בנסיבות אלה, אכן צודקים המשיבים בטענתם, כי האגודה הפרה את ההתחייבות החוזית, לספק להם עבודה כפי שסיפקה להם באופן רצוף וקבוע במשך שנים. התחייבות זו נוצרה ונקלטה להסכמי ההעסקה של המשיבים כתנאי מכללא מכוח התנהגות הצדדים לאורך תקופה ארוכה וממושכת. משלא ספקה האגודה למשיבים את כמות העבודה שנהג לספק להם במשך השנים למרות רצונם לבצעה, הפרה בכך את ההסכמים עימם והיא חייבת לפצותם בגובה הפסד שכרם, כפי שפסק בית הדין האזורי (וראו לעניין זה: דב"ע מז/10-3 זכריה טרוסט ואח' - מדינת ישראל פד"ע יח' 442 ,446 ; דב"ע מז/154-3 תמר מדמוני - המועצה המקומית נתיבות פד"ע כ' 144, 149 ע"א 3437/93 אגד,אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח' נ' יואל אדלר פ"ד נד(1) 817 ,836 - 837).
36. הפרת ההסכמים באה לידי ביטוי משמעותי במיוחד בכך, שבזמן שהאגודה לא ספקה למשיבים כל עבודה, מנעה מהם בחוסר תום לב לממש את זכותם לעבוד ולעסוק באופן חופשי במקצועם ולפרנסתם בעבודה חלופית שעמדה לרשותם באותה העת תוך פגיעה בזכויות יסוד של המשיבים. כל זאת בנסיבות בהן ידעה האגודה , או לכל הפחות הייתה יכולה וצריכה לדעת, כי קיים ספק אם יהיה ביכולתה לחדש את הספקת העבודה.
37. טענתה של האגודה, כי הייתה חייבת להמשיך ולהעסיק המשיבים, לצורך ההליך המשפטי אותו ניהלה כנגד המוסד בבית המשפט לענייני מנהליים, לא רק שלא פועלת לטובת האגודה, נהפוך הוא, העובדה שהאגודה מבקשת להציג את המשיבים כעובדיה לצורך מימוש רצונה להשתתף במכרזי המוסד, מטילה על האגודה את החובה להמשיך ולספק להם עבודה כפי שהיו רגילים. משראתה האגודה כי היא אינה יכולה לספק למשיבים את העבודה,ועדיין בקשה להמשיך ולהעסיקם מסיבותיה שלה, היה עליה להמשיך ולשלם להם שכר גם ללא ביצוע העבודה בפועל.
38. גם טיעון האגודה לגבי שלילת חובתה למתן הודעה מוקדמת אין בה כל ממש. תשלום דמי הודעה מוקדמת נקבע על ידי המחוקק בחוק הודעה מוקדמת, ולא מצאנו כל עילה בטענות האגודה המצדיקה שלילת מתן הודעה מוקדמת זו ותשלום תמורת הודעה מוקדמת. לא למותר לציין, כי על פי פסיקת בית דין זה "ככלל אין העובד חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו בגין אי מתן ההודעה המוקדמת; במלים אחרות - גם אם החל העובד לעבוד במקום עבודה אחר למחרת פיטוריו והשתכר במקום עבודתו החדש סכום העולה על זה אותו השתכר במקום שהפר את ההסכם - יהיה זכאי לפיצוי על הפרת חוזה, דהיינו הפרת החובה ליתן הודעה מוקדמת, בגובה השכר אותו הפסיד" (דב"ע מח/22-3 טלמיר אלקטרוניקה-שמואל יפה פד"ע כ' 107, 112). הדברים נכונים בבחינת קל וחומר במקרה זה.
39. סוף דבר - מכל הטעמים דלעיל הערעור נדחה. האגודה תשלם למשיבים ביחד תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שכר טרחת עורך דין בסך 7500 ש"ח. לא ישולם הסכום האמור תוך 30 יום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום המצאת פסק הדין למערערת ועד התשלום בפועל.
ניתן היום כט' בשבט תשס"ח (5 פברואר 2008) בהעדר הצדדים.
השופטת ורדה וירט-ליבנה
השופטת נילי ארד
השופט עמירם רבינוביץ
פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת:
http://www.court.gov.il
http://www.court.gov.il
